כלה ונחרצה

הקדמה

כשהחלטתי לברוח מהבית עם בכורי בן השנתיים ובניי התאומים בני שלושה וחצי חודשים, אל מקלט לנשים מוכות, ידעתי שאני מצילה בכך את חיי ממוות. הייתי שבר כלי במובן הפיסי ובמובן הנפשי, אך הקשבתי לגחלת הקטנה, שברירית אמנם, אך עקשנית ונאמנה, אשר שמרה על תקוותי ועל שפיות דעתי. אולי היה מעשה הבריחה צעד אמיץ, אך היה זה גם מעשה נואש של חוסר ברירה. יש שהגדירו את הגעתי למקלט לנשים מוכות כ"מעשה התאבדות", וככזה, לא הייתי מוציאה אותו לפועל אילו ידעתי מראש במה יהיה כרוך. מדובר בעיקר בהתמודדות ארוכת שנים שעוד ציפתה לי במישורים שונים - כלכליים, משפטיים, חברתיים...

הייתי ילדה, בת עשרים ותשע, בודדה וחסרת בטחון. ילדה שגידלה שלושה ילדים תובעניים וחסרי ישע. לולא שאבתי עידוד מהידיעה שהמעשה כה חיוני - דבר שנתן לי תחושת ערך עצמי - אינני יודעת האם הייתי מסוגלת לעשותו...

את הספר "כלה ונחרצה" כתבתי במטרה לספר ולתעד את קורותיי כמי שהייתה אישה מוכה וכמי שביקשה להציל את נפשה ממערכת זוגית אלימה, שכללה ניצול, השפלה, אלימות פיסית, אלימות נפשית, אלימות מילולית וטרור. בספר "כלה ונחרצה" אני מביאה את סיפור הישרדותי האישי והאמיתי, עם השינויים המתבקשים לאור הנסיבות ולאור ייעוץ משפטי. מחד, זהו סיפור קשה על אודות מאבק אשר גבה מחירים רבים וכואבים, מאבק אשר לא היה רק מול אדם אלים אלא גם מול ממסד אטום ובלתי מקצועי, ומאידך - סיפור הצלחה, אשר ממנו, אני מקווה, יהיו רבים שישאבו כוח, אומץ, תמיכה ועידוד. כתבתי את ספרי, "כלה ונחרצה", מתוך כאב וגאווה גם יחד והכתיבה עצמה הייתה למסע חשוב ומרפא.

הסיפור נמשך ועדיין לא תם, אך זה מכבר הוכרע לטובה. כי נחרצת הייתי...
ונחרצת אני עתה...
שלכם, טל.

להזמנת הספר מאתר "דיבוק" לחצו כאן